איך הסיפור שלי התחיל:

הגעתי לכפר הילדים תלפיות בגיל 10, יחד עם האחים הקטנים שלי, וסיימתי את דרכי בגיל 18. נכנסתי כילדה שנאלצה להיות מבוגרת הרבה לפני הזמן -עם אחריות עצומה על האחים שלי, כאילו הייתי אמא שלהם. החיים אילצו אותי להתבגר מוקדם, ולא באמת זכיתי להיות ילדה.

קצת על התהליך:

במהלך השנים בתלפיות עברתי תהליך עמוק ומשמעותי. למדתי לשחרר אחריות שלא הייתה צריכה להיות על הכתפיים שלי, לבטא רגשות, לסמוך על המבוגרים שסביבי, ולהאמין בעצמי. חזרתי להיות ילדה בגיל שלי, ויצאתי מהכפר כאישה צעירה עם ביטחון, עצמאות, חלומות ושאיפות. אם אפשר לסכם את זה במשפט אחד -נכנסתי לתלפיות בת 25, ויצאתי ממנו בת 18.

היום אני חיה חיים עצמאיים, נמצאת כבר כמה שנים בזוגיות יציבה ומתפתחת, ובונה את העתיד שלי מתוך ביטחון ואמונה בעצמי. הקמתי עסק עצמאי בתחום המניקור ולק הג’ל, שהפך עם השנים לעסק מצליח ומוכר. לאחרונה העברתי אותו לעבודה מהבית, מתוך רצון להמשיך להתפתח ולהגדיל את העצמאות שלי.

תלפיות בשבילי:

 הרבה יותר מפנימייה -זה הבית. המקום הבטוח שלי, הניצחון שלי והגאווה שלי. זה המקום שנתן לי הזדמנות לחיים חדשים ובריאים, עם אנשי צוות שהאמינו בי, ליוו אותי והיו שם בשבילי בכל שלב בדרך.

המוטו שלי:

שמלווה אותי עד היום הוא: “כל ילד צריך מבוגר אחד שיאמין בו.” אני יודעת עד כמה המשפט הזה נכון, כי לאורך כל הדרך היה לי לפחות אדם אחד שהאמין בי, חיזק אותי וצעד איתי יד ביד. לפעמים זה כל מה שילד צריך כדי לשנות את מסלול החיים שלו.

מתי הגעתי לתוכנית ומתי סיימתי:

הגעתי לכפר בגיל 8 וסיימתי בגיל 18.
הגעתי לכפר ילדה נסערת שלא סומכת על אף אחד, לא מאמינה באף אחד, גם לא בעצמה, ילדה שבתוכה מסתירה פחד מהעולם ילדה שלא מצליחה להתבטא בצורה נכונה. יצאתי מהפנימייה ילדה אחרת לגמרי, קודם כל, ילדה שבטוחה בעצמה, שמאמינה בעצמה, ילדה שמאמינה באנשים, בטוּב ובחיים.

קצת על התהליך:

התהליך הכי גדול שעברתי בכפר זה באמת לדעת להתבטא, לדבר נכון, לדבר רגשות ודעות. בסוף אני הולכת ללמוד מקצוע שהכוח שלו זה בדיבור וביכולת התבטאות, מבחינתי זה הניצחון הקטן שלי.

תלפיות בשבילי:

בגדול זה בית, בקטן, זה המקום הבטוח שלי, זה הביטחון שלי וחלק מהמשפחה שלי, אני חייבת למקום הזה כל כך הרבה, על כל מה שהוא העניק לי במהלך השנים.

המוטו שלי:

אחד המשפטים שהולכים איתי מאוד חזק וממשיכים איתי עד היום:
"אני לא מה שעברתי אלא אני מה שאני בוחרת להיות".
זה משפט שהלך איתי מאוד חזק בזמן שהותי בכפר, המשפט הזה עזר לי לא ליפול לרחמים עצמיים ולבחור בעצמי כל יום מחדש.

איך הסיפור שלי התחיל:

הגעתי לכפר הילדים תלפיות בגיל 10, יחד עם האחים הקטנים שלי, וסיימתי את דרכי בגיל 18. נכנסתי כילדה שנאלצה להיות מבוגרת הרבה לפני הזמן -עם אחריות עצומה על האחים שלי, כאילו הייתי אמא שלהם. החיים אילצו אותי להתבגר מוקדם, ולא באמת זכיתי להיות ילדה.

קצת על התהליך:

במהלך השנים בתלפיות עברתי תהליך עמוק ומשמעותי. למדתי לשחרר אחריות שלא הייתה צריכה להיות על הכתפיים שלי, לבטא רגשות, לסמוך על המבוגרים שסביבי, ולהאמין בעצמי. חזרתי להיות ילדה בגיל שלי, ויצאתי מהכפר כאישה צעירה עם ביטחון, עצמאות, חלומות ושאיפות. אם אפשר לסכם את זה במשפט אחד -נכנסתי לתלפיות בת 25, ויצאתי ממנו בת 18.

היום אני חיה חיים עצמאיים, נמצאת כבר כמה שנים בזוגיות יציבה ומתפתחת, ובונה את העתיד שלי מתוך ביטחון ואמונה בעצמי. הקמתי עסק עצמאי בתחום המניקור ולק הג’ל, שהפך עם השנים לעסק מצליח ומוכר. לאחרונה העברתי אותו לעבודה מהבית, מתוך רצון להמשיך להתפתח ולהגדיל את העצמאות שלי.

תלפיות בשבילי:

 הרבה יותר מפנימייה -זה הבית. המקום הבטוח שלי, הניצחון שלי והגאווה שלי. זה המקום שנתן לי הזדמנות לחיים חדשים ובריאים, עם אנשי צוות שהאמינו בי, ליוו אותי והיו שם בשבילי בכל שלב בדרך.

המוטו שלי:

שמלווה אותי עד היום הוא: “כל ילד צריך מבוגר אחד שיאמין בו.” אני יודעת עד כמה המשפט הזה נכון, כי לאורך כל הדרך היה לי לפחות אדם אחד שהאמין בי, חיזק אותי וצעד איתי יד ביד. לפעמים זה כל מה שילד צריך כדי לשנות את מסלול החיים שלו.

מתי הגעתי לתוכנית ומתי סיימתי:

הגעתי לכפר בגיל 8 וסיימתי בגיל 18.
הגעתי לכפר ילדה נסערת שלא סומכת על אף אחד, לא מאמינה באף אחד, גם לא בעצמה, ילדה שבתוכה מסתירה פחד מהעולם ילדה שלא מצליחה להתבטא בצורה נכונה. יצאתי מהפנימייה ילדה אחרת לגמרי, קודם כל, ילדה שבטוחה בעצמה, שמאמינה בעצמה, ילדה שמאמינה באנשים, בטוּב ובחיים.

קצת על התהליך:

התהליך הכי גדול שעברתי בכפר זה באמת לדעת להתבטא, לדבר נכון, לדבר רגשות ודעות. בסוף אני הולכת ללמוד מקצוע שהכוח שלו זה בדיבור וביכולת התבטאות, מבחינתי זה הניצחון הקטן שלי.

תלפיות בשבילי:

בגדול זה בית, בקטן, זה המקום הבטוח שלי, זה הביטחון שלי וחלק מהמשפחה שלי, אני חייבת למקום הזה כל כך הרבה, על כל מה שהוא העניק לי במהלך השנים.

המוטו שלי:

אחד המשפטים שהולכים איתי מאוד חזק וממשיכים איתי עד היום:
"אני לא מה שעברתי אלא אני מה שאני בוחרת להיות".
זה משפט שהלך איתי מאוד חזק בזמן שהותי בכפר, המשפט הזה עזר לי לא ליפול לרחמים עצמיים ולבחור בעצמי כל יום מחדש.